פסק-דין בתיק עפ"ת 14182-05-12

פתח דבר:

1.         לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, (להלן: " בית משפט קמא"), אשר ניתנה ביום 06/09/2011 על ידי השופט גיל קריזבום בתיק המ"ש 11502-08-11.

2.         בימ"ש קמא דחה את בקשת המערערת להאריך את המועד להישפט.

ההליך בבית משפט קמא :

3.         לחובת המערערת נרשם דו"ח ברירת משפט לאחר שביום 23/11/2010, בצומת הרחובות צ'רנחובסקי - זאב בחיפה, נהגה ברכב ולא צייתה לתמרור ב-37 המוצב בדרך לכיוון נסיעתה ולא עצרה את רכבה לפני קו העצירה במקום בו ניתן לראות את התנועה החוצה בדרך.

4.         על יסוד העובדות הנ"ל, ייחסה לה המשיבה עבירה לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961 (להלן: " התקנות") וביחד עם תקנה 64(3) לתקנות.  בצד עבירה זו, קבוע קנס בסך 250 ש"ח. המערערת לא שילמה את הקנס אך פנתה בבקשה לביטול הדו"ח. פנייתה נתקבלה ביום 10/01/2011 במרכז פניות נהגים ארצי. התשובה לפניית המערערת נערכה ביום 29/06/2011 וממנה עולה כי הבקשה הוגשה באיחור ועל כן לא נדונה. בתשובה נאמר עוד, כי על המערערת לפנות למרכז לגביית קנסות בהנהלת בתי המשפט על מנת להסדיר תשלום הקנס.

5.         בעקבות דחיית בקשת המערערת לביטול דו"ח העבירה, היא הגישה בקשה להארכת מועד להישפט, בקשה שנדחתה ע"י בימ"ש קמא ובעקבות זאת הוגש הערעור שבפניי ביום 08/05/2012.  הערעור נקבע לדיון ביום 08/07/2012 ומשהמערערת לא התייצבה, הערעור נמחק.  המערערת ביקשה ביטול פסק הדין שניתן בהעדר, בקשה שנתקבלה והערעור נשמע ביום 22/10/2012.

6.         בית משפט קמא דחה את הבקשה הואיל והוגשה באיחור. מה גם, לבקשה לא צורפה פנייתה למשטרה וההתכתבות שהתנהלה בעקבות פנייתה.  בית משפט קמא לא מצא טעמים להארכת המועד ועל כן הבקשה נדחתה.

טענות הצדדים:

7.         המערערת טוענת שהשוטר לא היה יכול לראות את האזור בו מוצב תמרור העצירה בהתחשב במקום שבו עמד אותו שוטר.

  המערערת הציגה תמונה  של הכביש שמראה כי קו העצירה והתמרור מוצבים בפנייה , אם כי עוד לפני הקו הדמיוני הנושק עם הכביש החוצה במספר מטרים, לכן הדבר מחייב התקדמות לתוך הצומת כדי שהנהג יוכל לראות את הכביש החוצה ותנועת כל הרכב וכי רק אז יכל השוטר לראות את הרכב בו נסעה.  

8.         מטענות המערערת עולה כי היא לא ביצעה כל עבירה, הואיל ועצרה לפני קו העצירה והתמרור המוצבים  מספר מטרים לפני ההתחברות של הכביש בו נסעה עם הכביש החוצה, ומשהתקדמה לאחר מכן, לא היה כל צורך בעצירה נוספת והראיה כי השתלבה בבטחה ובצורה נכונה בתנועה.

9.         בנסיבות העניין והיה וגרסתה של המערערת תתקבל, הרי שהשארת הרשעתה בדין על כנה עלולה לגרום לעיוות דין ולהנציח תוצאה משפטית לא נכונה. 

10.        עוד טענה המערערת, כי היא פנתה בבקשה לביטול הדו"ח  מיד עם עריכתו, הפנייה הייתה בדואר רשום כשבפנייה  היא טענה כי עצרה בקו העצירה , בעצירה מלאה, ולא ביצעה כל עבירה. מה גם, שהשוטר שרשם את הדו"ח, עמד במקום שממנו הוא לא יכל לראות את קו העצירה והתמרור.  יש בדבריה אלו הכחשה לביצוע העבירה.

11.        בנסיבות הנ"ל, טוענת המערערת כי יש לתת לה את יומה בבית המשפט ולהאריך את המועד להישפט.

12.        המשיבה מבקשת לדחות את הערעור הואיל והמערערת איחרה פעמיים, פעם ראשונה בפנייתה למשטרה ביום 10/01/2011, פנייה שהתקבלה ביום 12/01/2011, כאשר הדו"ח הוא מיום 23/11/2010.  תשובת המשטרה התקבלה ביום 29/06/2011 והמערערת הגישה בקשה להארכת מועד להישפט כחודשיים לאחר מכן.

13.        המערערת סבורה כי לא מתקיימת כל עילה שיש בה להצדיק הארכת המועד, אין חשש לעיוות דין ואין עילה מוצדק להארכת המועד.

דיון והכרעה

14.        לאחר שעיינתי בהחלטת בימ"ש קמא, בהודעת הערעור, בדו"ח העבירה, בהתכתבות של המערערת עם המשטרה, בתמונות שהוצגו ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לקבל את הערעור ולבטל את החלטת בימ"ש קמא תוך הארכת המועד להישפט .